פדגוגיה רלוונטית-תרבותית קוראת לבתי הספר להעמיק את ההיכרות של צוות ההוראה עם עולמם התרבותי של התלמידים, ולשלב היבטים ממנו בלמידה. יישום מוצלח של גישה זו עשוי להביא לצמצום פערים ושיפור ההישגים הלימודיים של כלל התלמידים.
פדגוגיה רלוונטית-תרבותית החלה להתפתח בארה"ב בשנות ה-80 של המאה העשרים, בניסיון לתת מענה לכישלון ההשתלבות של מיעוטים בבתי הספר בארה"ב. מדיניות צמצום ההפרדה, ששאפה לשפר את ההישגים הלימודיים של תלמידים מקבוצות מיעוט על ידי הקמת בתי ספר ששילבו תלמידים מכלל קבוצות האוכלוסייה – נכשלה. מתוך הרצון להציע דרך התמודדות חדשה, התפתחה גישת הפדגוגיה רלוונטית-תרבותית.
גלוריה לאדסון־בילינגס, חוקרת חינוך מאוניברסיטת ויסקונסין במדיסון, היא זו שפיתחה את הבסיס התיאורטי של גישה זו, מתוך התבוננות בסיפורי הצלחה של תלמידים מקבוצות מיעוט שהגיעו להישגים לימודיים מרשימים. לאדסון-בילינגס ניתחה את ההיבטים הפדגוגיים שסייעו לתלמידים אלו להצליח, וניסחה מספר עקרונות מנחים.
מה כוללת גישת הפדגוגיה רלוונטית-תרבותית ואיך ניתן לקדם אותה באמצעות למידה חברתית?
- שילוב היבטים מהתרבות של התלמידים בלמידה.
- פיתוח תחושות גאווה ושייכות של התלמידים בתרבות והחברה שלהם.
- היכרות מעמיקה של צוות בית הספר עם הסביבה התרבותית-חברתית של התלמידים.
- עיסוק גלוי וכנה בשאלות יסוד בחייהם של התלמידים, כמו אי שוויון, גזענות ועוני.
- שיח פתוח בין המורים והתלמידים, והבעת עמדות חופשית מצד התלמידים.
מחקרים שנערכו בארה"ב הראו כי כאשר הגישה הביאה להישגים גבוהים במבחנים סטנדרטיים במתמטיקה ובאנגלית, לפיתוח יכולות אקדמיות אצל תלמידים מקבוצות מיעוט, ולחיזוק המוטיבציה הלימודית של כלל התלמידים.
על מנת לשלב בהצלחה את עקרונות הפדגוגיה רלוונטית-תרבותית, יש צורך לאמץ מספר שינויים תודעתיים ומערכתיים:
- אמונה ביכולת כלל התלמידים להצליח, והימנעות מתיוגים חברתיים כמו 'תלמידים בסיכון'.
- שיח פנימי של צוות בית הספר על סוגיות של רב-תרבותיות, גזענות ואי שוויון חברתי.
- חופש פעולה למורים בבניית תכנית הלימודים על מנת לאפשר שילוב תכנים שרלוונטיים לתלמידים שלהם.
- אימוץ דרכי הערכה חלופיות, הרגישות להבדלים תרבותיים, על מנת להקטין את האבחון השכיח והשגוי של תלמידים מאוכלוסיות מיעוטים כבעלי קשיי למידה שונים.
נגישות