הכיתות שלנו מכילות תלמידים עם רקע תרבותי, יכולות וידע מוקדם שונה. לכן צריך להפוך את ההוראה לדיפרנציאלית, כזו שנותנת מענה ייעודי לצרכים השונים של תלמידים. חשוב להכיר את המרכיבים המרכזיים של ההוראה הדיפרנציאלית כדי לבנות נכון את דרכי ההוראה.
מהם המרכיבים המרכזיים של ההוראה הדיפרנציאלית?
- זיהוי צרכים: המורים צריכים לקבל כלים למיפוי הכיתה, ואבחון הידע והשליטה במיומנויות שונות של התלמידים. כך יוכלו לזהות את הצרכים הייחודיים של התלמידים ולאתר קשיים ונקודות חולשה.
- בניית שיעור דיפרנציאלי: יש להכשיר את המורים לבניית שיעור דיפרנציאלי: מיפוי החומר הלימודי, דירוג חשיבות הנושאים ורמת הקושי שלהם, שימוש בדרכי הוראה מגוונות, ובניית משימות ברמות ביצוע שונות.
- עבודה בקבוצות: למידה קבוצתית היא פתרון נוח ושימושי ללמידה דיפרנציאלית, ולכן כדאי להקדיש זמן ניכר להוראה בקבוצות קטנות, שיחולקו על פי הרמה הלימודית של התלמידים.
- ארגון סביבת הלמידה: יש להתאים את מבנה הכיתה, מרחבי הלמידה, הזמן המוקדש ללמידה והאמצעים בהם עושים שימוש להוראה דיפרנציאלית.
- בחירה ואוטונומיה: כדאי לתת לתלמידים מידה מסויימת של בחירה בתכנים הנלמדים או באופן הלמידה. הבחירה מחזקת את המוטיבציה ונותנת תחושת של בעלות על הלמידה, אך היא גם מאפשרת התאמה של הלמידה לתחומי העניין והאופי של התלמידים.
- הערכה מעצבת: יש ללוות את תהליכי הלמידה בהערכה מעצבת, שתאפשר לשפר את האפקטיביות של הלמידה בקידום הישגי התלמידים.
- שיח פתוח עם התלמידים: כדי לוודא שהלמידה אכן דיפרנציאלית ומתאימה לצרכי התלמידים, כדאי לבצע איתם שיח משותף על מידת האפקטיביות של הלמידה, ועל האופן שבו למדו תכנים שונים. ניתן גם לעשות שימוש בשאלונים.
נגישות